תנ"ך על הפרק - ישעיה ב - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ישעיה ב

336 / 929
היום

הפרק

הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמ֑וֹץ עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־יְהוָה֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־הַגּוֹיִֽם׃וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהוָ֗ה אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה בְּא֥וֹר יְהוָֽה׃כִּ֣י נָטַ֗שְׁתָּה עַמְּךָ֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב כִּ֤י מָלְאוּ֙ מִקֶּ֔דֶם וְעֹֽנְנִ֖ים כַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וּבְיַלְדֵ֥י נָכְרִ֖ים יַשְׂפִּֽיקוּ׃וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְאֹצְרֹתָ֑יו וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ סוּסִ֔ים וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְמַרְכְּבֹתָֽיו׃וַתִּמָּלֵ֥א אַרְצ֖וֹ אֱלִילִ֑ים לְמַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ יִֽשְׁתַּחֲו֔וּ לַאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֶצְבְּעֹתָֽיו׃וַיִּשַּׁ֥ח אָדָ֖ם וַיִּשְׁפַּל־אִ֑ישׁ וְאַל־תִּשָּׂ֖א לָהֶֽם׃בּ֣וֹא בַצּ֔וּר וְהִטָּמֵ֖ן בֶּֽעָפָ֑ר מִפְּנֵי֙ פַּ֣חַד יְהוָ֔ה וּמֵהֲדַ֖ר גְּאֹנֽוֹ׃עֵינֵ֞י גַּבְה֤וּת אָדָם֙ שָׁפֵ֔ל וְשַׁ֖ח ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃כִּ֣י י֞וֹם לַיהוָ֧ה צְבָא֛וֹת עַ֥ל כָּל־גֵּאֶ֖ה וָרָ֑ם וְעַ֖ל כָּל־נִשָּׂ֥א וְשָׁפֵֽל׃וְעַל֙ כָּל־אַרְזֵ֣י הַלְּבָנ֔וֹן הָרָמִ֖ים וְהַנִּשָּׂאִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־אַלּוֹנֵ֥י הַבָּשָֽׁן׃וְעַ֖ל כָּל־הֶהָרִ֣ים הָרָמִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־הַגְּבָע֥וֹת הַנִּשָּׂאֽוֹת׃וְעַ֖ל כָּל־מִגְדָּ֣ל גָּבֹ֑הַ וְעַ֖ל כָּל־חוֹמָ֥ה בְצוּרָֽה׃וְעַ֖ל כָּל־אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֑ישׁ וְעַ֖ל כָּל־שְׂכִיּ֥וֹת הַחֶמְדָּֽה׃וְשַׁח֙ גַּבְה֣וּת הָאָדָ֔ם וְשָׁפֵ֖ל ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃וְהָאֱלִילִ֖ים כָּלִ֥יל יַחֲלֹֽף׃וּבָ֙אוּ֙ בִּמְעָר֣וֹת צֻרִ֔ים וּבִמְחִלּ֖וֹת עָפָ֑ר מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהוָה֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יַשְׁלִ֣יךְ הָאָדָ֔ם אֵ֚ת אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וְאֵ֖ת אֱלִילֵ֣י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֤ר עָֽשׂוּ־לוֹ֙ לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֔ת לַחְפֹּ֥ר פֵּר֖וֹת וְלָעֲטַלֵּפִֽים׃לָבוֹא֙ בְּנִקְר֣וֹת הַצֻּרִ֔ים וּבִסְעִפֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהוָה֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃חִדְל֤וּ לָכֶם֙ מִן־הָ֣אָדָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נְשָׁמָ֖ה בְּאַפּ֑וֹ כִּֽי־בַמֶּ֥ה נֶחְשָׁ֖ב הֽוּא׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
והיה באחרית הימים וכו'. פירש הרב פרשת דרכים ז"ל פסוקים אלו באורך. ובקצור נמרץ מאד. הכונה נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים תבור וכרמל. ולכן הגוים שואלים יורנו מדרכיו שהוא אוהב הענוה תמיד ואיך יבואו תבור וכרמל. והתשובה כי מציון תצא תורה ות"ח צריך א' מח' שבשמינית ולזה באו תבור וכרמל אחר שנכנעו מאד והיה הנשאר כמו ח' שבשמינית זהו ת"ד בקצור מופלג: בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. אפשר במ"ש מהרימ"ט ז"ל דישראל במדבר ומקדש א' וב' אשר נחרבו היה לישראל דין ארוסה והקדושין היו על תנאי שנשמור התורה וכיון שעברנו התנאי פקעו קדושין. וכשיבא משיח ויבנה בה"מ בב"א אז יהיה לנו דין נשואה שיהיה בחצר דידיה זהת"ד בקצור. וזה אפשר דהכתוב כאן דמדבר במשיח כמ"ש ושפט בין הגוים וכו' קאמר בית יעקב דבו בפרק יהיו נשואין וז"ש בית יעקב אין בית אלא אשה ועתה אשר זכיתם לזה וקורא לכם בית יעקב מעתה לכו ונלכה באור ה' ותהיו דבקים תמיד בו יתברך ובאורו נראה אור. א"נ במ"ש בזהר ח"א דף קמ"ה דמלכות נקרא יעקב. ואז יקרא בשם בית יעקב שדבקים בשכינה. לכו ונלכה באור ה' כשם שהשכינה כל חשקה להדבק עם דודה. גם אנחנו לכו ונלכה לקיים מצות דלזה הצדיקים נקראים הולכים דתמיד מרויחים תורה ומצות והמלאכים נקראים עומדים שתמיד על עומדם יעמודו במצב אחד ואינם מרויחים לז"א לכו ונלכה באור ה' להרויח מדי יום ביומו תורה ומצות: ובילדי נכרים ישפיקו. אפשר דהכונה כי הן בעון דבקים בחכמות חיצוניות וסוברים דבמוסרי הפלוסופים יספיק להם לישר עצמם ומדותיהם ואינם עוסקים בתורה כי כבר ילדי נכרים מוסריהם יספיקו והוא שקר מפורסם דדוקא תורתנו הקדושה ומוסריה מבטלים היצה"ר וז"ש הכתוב חכמה ומוסר אוילים בזו דהעיקר הוא חכמת התורה ומוסר התורה כדי לבטל יצר הרע וזה אוילים בזו וסברו דמוסרי הגוים יספיקו וזהו שטות ועצות היצה"ר דצריך חכמת התורה ומוסרה: ותמלא ארצו אלילים. והוא פרי מוסר הגוים וכמ"ש וכסף הרביתי וזהב עשו לבעל: כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל. פירשו הקדמונים דיש שני מיני גאים אחד שהוא מראה גאותו ופנימיותו וחיצוניותו גאוה וזהו גאה ורם. ויש מיני אחרים דהם מראים עצמם שהם ענוים ושפלים. אך בחדרי לבם הם מלאים גאוה וז"ש כי יום לה' צבאות שהוא מכיר צבאות ויפרע ויבא יום על כל גאוה בחוץ ורם בפנים ועל כל נשא בפנים ושפל מבחוץ אלו ואלו עתידין לתת דין ויפרעו מהם כי אידי ואידי שנואים למקום ויבא יומם בפרוע פרעות פרי מעלליהם: ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא והאלילים כליל יחלוף. פירש הרב פרשת דרכים ז"ל ותורף דבריו בקצור כי הנה כתיב נעשה אדם ואמרו רז"ל דבענותנותו אמר למלאכי השרת נעשה אדם וללמד בא על הענוה שהגדול ימלך בקטן. ומי שהוא גאה הוא מפרש נעשה אדם דח"ו שתי רשויות וז"ש ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ולא יהיה גאוה בעולם ומזה מורה דהקב"ה מואס גאוה והוא אוהב ענוה א"כ נעשה אדם הוא בשביל ענוה וה' אחד וז"ש ונשגב ה' לבדו דייקא דלא יש שתי רשויות והגאים שסוברים שתי רשויות ועובדים ע"ז כליל יחלוף זהת"ד ע"ש באורך:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך